מבחן יע"ל - מטלת כתיבה | חיבור מבחן יעל

החלק האחרון בבחינה כולל כתיבת חיבור קצר על נושא נתון. משקלו של החיבור הוא שליש מהציון הכללי. אלו ההוראות שמקדימות חלק זה:

בפרק זה נתון נושא לחיבור. עליכם לכתוב 15-12 שורות על נושא זה. שימו לב שהחיבור יתאים לנושא, והשתדלו לכתוב באופן מסודר ובלשון נכונה. יש לכתוב את החיבור על צדו השני של דף התשובות. הזמן המוקצב לכתיבה הוא 15 דקות. אנא העתיקו את נושא החיבור.

כאשר אנו כותבים חיבור, הדבר החשוב ביותר הוא שתהיה לנו טענה מרכזית שאנו רוצים להביע בו. ברוב מטלות הכתיבה של המרכז הארצי תישאלו במפורש מה דעתכם בסוגיה מסוימת. דעה זו היא הטענה המרכזית שלכם. כל חלקי החיבור מיועדים להסביר את הטענה המרכזית.  כל חיבור כולל פתיחה, גוף וסיכום.
בפתיחה יופיע הנושא המרכזי שבו החיבור יעסוק. כמו כן, רצוי להתוות בו את הכיוון הכללי של הטענה המרכזית שלכם, אך כמובן לא לפרט את כל הנימוקים שלכם והמסקנות שהגעתם אליהן. אלה יופיעו בגוף ובסיכום. בגוף החיבור תסבירו את הטענה המרכזית שלכם. בסיכום יש "לאסוף" את כל הטיעונים שהוזכרו, לכדי מסקנות מסכמות, באופן ברור ומתומצת. הטענה המרכזית צריכה להיות מנוסחת באופן מפורש בסיכום. ניתן בהחלט לפתוח פיסקה זו במילה "לסיכום".  קישורים בין פיסקאות: הפיסקאות צריכות להיות מסודרות באופן הגיוני ולהתקשר זו אל זו, כדי שתיווצר השתלשלות הגיונית וזורמת של טיעונים בחיבור. קישור הפיסקאות נעשה באמצעות מילות הקישור שכבר הכרנו (מופיעות בעמוד 5): הוספה, סיבה, תוצאה, ניגוד, הדגמה וכו'. כדאי שהמשפט הראשון בכל פיסקה גם יחבר אותה לפיסקה הקודמת וגם יהווה פתיחה לפיסקה הנוכחית. משפטים כאלה נקראים משפטי מעבר.

תכנון החיבור:
1. קביעת הטענה המרכזית
2. העלאת רעיונות לפיסקאות – טיעונים, נימוקים ודוגמאות הקשורים בטענה המרכזית (כולל טיעונים הקשורים לעמדות מנוגדות)
3. כתיבת ראשי פרקים - קביעת מבנה החיבור, אילו פיסקאות ייכתבו ובאיזה סדר.
4. הקצבת שורות לכל פיסקה בחיבור (תזכורת: החיבור קצר!)  ישנם כמה מבנים שימושיים לחיבורים, שכדאי להכיר:
חיבורי "בעד ונגד": פעמים רבות נתבקש לכתוב בחיבור האם אנחנו בעד רעיון מסוים או נגדו. מאחר שאנו מצופים להביע בחיבור חשיבה ביקורתית, חשוב לכתוב על שתי נקודות המבט – זו שאנו בוחרים לאמץ וזו המנוגדת לה. מטרתנו בחיבור היא להציג את הנימוקים שמתנגדי הטענה שלנו היו עשויים להציג, ואז להסביר למה הנימוקים שלנו בכל זאת תקפים.

תלמידים ומורים רבים חשים כי הלימודים בבתי הספר התיכוניים כיום מוכוונים לקראת בחינות הבגרות. במקום ללמד באופן שיגרום לתלמידים להבין ולהפנים את החומר, המורים מלמדים את התלמידים איך לעבור את בחינת הבגרות, כך שבית הספר הופך ל"בית חרושת לציונים". כדי להתגבר על תופעה זו, הציעו לאחרונה כמה אישי ציבור לצמצם את מספר הבגרויות ל-3 בחינות בלבד - במתמטיקה, באנגלית ובהבנת הנקרא, ויתר המקצועות יילמדו מבלי שייבחנו עליהם בבחינות בגרות.
הביעו את דעתכם על ההצעה.

1. קביעת הטענה המרכזית: 
נניח שאנחנו רוצים לכתוב חיבור שהטענה בו היא שלא כדאי לקבל את ההצעה לצמצום מספר בחינות הבגרות.

2.העלאת רעיונות: למשל, בעד הצמצום:
- לימוד שלא יבוא מכפייה אלא מתוך בחירה יהיה אפקטיבי יותר.
- ייתכן שכיום תלמידים רבים לא מביעים עניין בלימודיהם משום שהלימודים נכפים עליהם.
- תלמידים משננים בע"פ חומר לבחינות הבגרות, ואחר כך לא זוכרים ממנו כלום.
- התלמידים עסוקים בבחינות הקוטעות את רצף הלמידה שלהם.

נגד הצמצום:
- רוב התלמידים לא ילמדו את החומר ברמה טובה מספיק אם לא יידרשו להיבחן עליו - בני נוער מעדיפים ללכת לים, לא ללמוד בבית הספר.
- בגיל התיכון, ילדים עדיין לא יודעים מה יעניין אותם בעתיד, ועלולים לזלזל במקצועות רבים שאחר כך אולי הם יצטרכו.
- כיום, התלמידים נחשפים למגוון רחב של מקצועות (בין היתר צריכים לבחור מקצוע בו ייבחנו ברמה מורחבת, מעבר למקצועות החובה) ומרחיבים את האופקים שלהם, בניגוד למצב בו יש רק שלושה מקצועות שחייבים ללמוד.

פתרון אלטרנטיבי - שינוי מתכונת הבחינות והחלפת חלקן בעבודות, כך שהתלמידים יידרשו להבנה ולא רק לשינון.

3. תכנון ראשי פרקים: למשל,
פתיחה: הבעיה אמיתית, אך הפתרון הוא לא צמצום מספר בחינות הבגרות.
בעד ההצעה: אם התלמידים לא ילמדו מתוך כפייה, רצונם ללמוד יגבר והלימוד יהיה אפקטיבי יותר; הבחינות קוטעות את רצף הלמידה.
נגד ההצעה: מגוון הבחינות מוביל להרחבה של האופקים ולפתיחת דלתות גם למקצועות שבגיל התיכון התלמיד לא יודע שמעניינים אותו.
סיכום: ההצעה לא מועילה. פתרון אלטרנטיבי – שינוי מתכונת הבחינות והחלפת חלקן בעבודות כך שהתלמידים יידרשו להבנה ולא רק לשינון.

לפניכם דוגמה למטלת כתיבה. בפתרון כללנו את הלך המחשבה הרצוי בזמן הכתיבה.

חשוב לזכור: מאחר שמדובר במטלת כתיבה פתוחה, טבעי וברור שאין תשובה אחת נכונה. למעשה, כל כותב יכתוב קטע אחר לגמרי – בסגנון, בתוכן ובמבנה. רצוי להבין את מבנה התשובה, את התוכן שבה, את ההתייחסות של הפסקאות זו אל זו וכן הלאה, וליישם בקטע הבא שתכתבו.

דוגמה:
חבר כנסת גיבש הצעת חוק המטילה על ההורים את האחריות לעבֵרות שביצעו ילדיהם אשר טרם מלאו להם 18 שנים. לפי הצעת החוק הילדים יישפטו, ואם יימצאו אשמים, נוסף על העונש שיטיל בית המשפט על הילדים, יוטל גם על הוריהם קנס כספי.
מה דעתכם על החוק המוצע? נמקו את עמדתכם.
אורך החיבור הנדרש: 15-12 שורות.

הכנה לכתיבה – על מה אני רוצה לדבר? נקודות לדיון.

הערה: נדגים חיבור במבנה של בעד / נגד. מבנה כזה אינו הכרחי. ניתן לכתוב חיבורים גם במבנים אחרים.
בעד: ההורים אחראים לחינוך ילדיהם עד גיל 18. חשש מקנס יגביר פיקוח.
נגד: ההורים לא יכולים לפקח 24 שעות ביממה והם לא הגורם היחיד המשפיע.
מסקנה: אחריות הורית במקרה שבו התנהגות ההורה מעודדת את התנהגות הקטין, במקרה של הזנחה הורית, במקרים של עבירות חמורות או חוזרות. בכל מקרה, יש להפעיל קודם פתרונות אלטרנטיביים של הכוונה והכשרת הורים.

כתיבה:

פתיחה – הצגת הנושא.
לפי הצעת חוק שהוגשה לאחרונה, יוטל קנס כספי על הורים לקטינים שיישפטו ויימצאו אשמים בעבירות פליליות.

בעד – טיעוני תמיכה בחוק.
מצד אחד, הורים אחראים לחינוך ילדיהם הקטינים, ועבריינות הילדים היא לעיתים תוצאה של התרשלות ההורים בתפקידם זה. אם ההורים יחששו מקנס כספי, הם יגבירו את השליטה והפיקוח על מעשי ילדיהם ויביאו לירידה בשיעור העבריינות שלהם.

נגד – טיעונים המתנגדים לחוק.
מצד שני, ההורים אינם יכולים לפקח על ילדיהם 24 שעות ביממה. לא זו בלבד, אלא שישנם גורמים נוספים בסביבתו של הילד, מלבד ההורים, המשפיעים על התנהגותו: הסביבה החברתית, תשתית חינוך לקויה, היעדר משאבים כלכליים - כל אלה הם גורמים שהמדינה צריכה לטפל בהם. מעבר לאלה עולה השאלה האם הענשת ההורים אכן תביא לירידה בפשיעת ילדיהם?

סיכום + דעתי.
לדעתי, אין זה נכון לעשות שימוש בענישה פלילית של ההורים מבלי לספק שירותים חברתיים יעילים, שיאפשרו לשפר את התפקוד ההורי. במקום להאשים בדיעבד את ההורים בחוסר אחריות, עדיף לספק להם סיוע ותמיכה. לדעתי, יש מקום לענישה פלילית של ההורים רק במקרים שבהם התנהגות ההורה מעודדת את פשיעת ילדו, במקרה של הזנחה הורית ברורה או במקרים של עבירות חמורות או חוזרות.

הערה: כדאי לתכנן מראש כמה שורות (בערך) תקצו לכל פיסקה. יחד עם זאת, לעיתים תגלו לקראת סוף החיבור שמספר השורות מועט מדי או רב מדי. מאחר שבמרבית המקרים לא יהיה לכם זמן לכתוב את החיבור מחדש, נסו לעבות או לתמצת את פסקת הסיכום, בהתאם למספר השורות שכתבתם עד כה.